גדעון בן רות ומרדכי להר נולד בגבעת-ברנר בשנת 1937 נפל ליד קיבוץ אילות ב- 8 ביוני 1967
גדעון בן מרדכי ורות נולד ביום ד’ בכסלו תרצ”ח 8.11.1937 בגבעת ברנר. בהיותו בן חצי שנה חלה בשיתוק ילדים אבל תוך שנה התגבר על המחלה פרט למום שנשאר ברגלו האחת. אחר טיפול ללא ליאות התחיל להשתתף בכל שמחות הילדות, מומו לא עמד לו למכשול בדרך חייו.
גדעון שאף להיות “כמו כולם” והחברה עזרה לו באהדה ובהבנה והוא תרם לה מסגולותיו המיוחדות: מוסיקליות, כשרון משחק, חוש הומור ומסירות חברית. בד בבד עם התרגולים והאימונים הגופניים התפתחו גם כוחות הנפש שלו והוא היה למרכז החברה בהופעותיו הנלבבות בלהקה הדרמטית של בית הספר, בחליל הקסם שלו ובקולו המתרונן במקהלה.
לפני הגיוס עשה גדעון אימונים גופניים מפרכים כדי להתגבר על המכשלה הפיזית ולהכשיר עצמו לשירות צבאי. עם סיום לימודיו, באוקטובר 1956, גויס לצה”ל לחיל החימוש. גדעון אמנם נפסל בקריאה ראשונה לשירות בצה”ל אך הוא לא השלים עם גזר דינו וערער בפני הוועדה הרפואית העליונה. רושם עז עשתה אישיותו על הרופאים ברצונו העז לשרת בצה”ל והוא גויס.
גדעון עבר בהצלחה את האימונים ונשלח לסדנא באילת, עם שחרורו יזם עם בני כיתתו להצטרף לפלוגת הקיבוץ המאוחד באילת ונאבק על זכותם להקים משק חדש בערבה, במהרה הוא נעשה לעמוד התווך של הפלוגה המקובצת באילת.
יומו המאושר היה האחד בפברואר 1963 יום העלייה על הקרקע של קיבוץ אילות ליד העיר אילת, שהוא אחד ממייסדיו.
משנת 1959 ועד שנת 1966 היה חבר הקיבוץ ובו מילא תפקידים שונים: מזכיר, רכז תרבות, גזבר ועוד. לרגל מחלת אשתו נאלץ גדעון לחזור לגבעת ברנר אך הוסיף ללוות את קיבוץ אילות מתוך תקווה לשוב לשם.
עם מצב הכוננות לפני מלחמת ששת הימים היה בין הראשונים שנקרא לדגל. נפל ביום הרביעי לקרבות – כ”ט באייר תשכ”ז 8.6.1967 בשעת מילוי תפקידו. גדעון הניח את רעייתו רבקה ובתו איריס הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בגבעת ברנר.
