דניאל בן אלזה ואריך ורדון נולד בגבעת-ברנר בשנת 1939 נפל באל עריש ב- 7 ביוני 1967
דני ורדון אח לעדנה, נולד בכ”א באב תרצ”ט 6.8.1939 בגבעת ברנר. דניאל היה ילד ונער תוסס ופעיל מטבעו וכן הדביק אחרים בלהט התלהבותו.לא היה מכשול שהניא אותו מהגשמת איזו משימה ותמיד מצא את הדרך להגיע למטרה.
עם סיום לימודיו גויס לצה”ל בנובמבר 1959 ושירת בסיירת גולני כלוחם וכמפקד מחלקה. במהלך שירותו הסדיר השתתף בכמה פעולות נגד הסורים, בשתיים מהם – מול קיבוץ כפר סולד ובפעולת נוקייב קיבל ציון לשבח.
בשובו מן הצבא ראה את ייעודו בשיקום הקיבוץ הזעיר בית גוברין. במלחמת ששת הימים נכנס עם יחידתו לאל עריש והתנהל קרב עז בין כוחותינו לבין המצרים. ביום השלישי לקרבות, כ”ח באייר תשכ”ז 7.6.1967, דניאל כסגן מפקד יחידת הסיור עסק בטיהור בתים וכוכים. בעוד הטיהור נמשך, פנה מפקד החטיבה ללוחמי הסיירת להוביל זחל”ם אל סמטה צרה אחת החסומה מימין ומשמאל בבתים משום שבחצר בקצה השני של הסמטה שכבו פצועים ישראליים וכל הכניסות אליה היו נתונות לאש של חוליות חיילים מצריים, הסמטה נורתה באש צולבת מטווח של מטרים ספורים ולא אפשרה את חילוצם והצלתם.
נעשו ניסיונות בעזרת הזחל”ם לפרוץ את הקירות אך הן לא עלו יפה. כמה חיילים זינקו לתוך הסמטה ומיד חזרו על עקבותיהם כשאש כבדה חוסמת את המעבר. דניאל קם והתנדב לחלץ את הפצועים ולפנות אותם אף כי ידע בבירור שבפעולה זו הוא מסכן את חייו. יחד עם החובש זינק קדימה אך אש התופת אילצה אותם לחזור, בפעם השנייה ניסו אך נאלצו לשוב חזרה כשקליעים חולפים על פניהם. הוא ידע לבטח כי סיכוייו לעבור בשלום קלושים ביותר אולם את הפצועים לא היה מוכן להפקיר וזינק בפעם השלישית ואז צרור קטלני פגע בו.
דני שהניח את רעייתו דליה ושני ילדיו ניצן וערן הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות בגבעת ברנר.
על גילוי אומץ לב ורוח התנדבות בפעולה זו של חילוץ פצועים קיבל דני את עיטור הגבורה. לאחר שנפל בקרב הועלה דני לדרגת סרן. חבריו מרביעית גבעת ברנר הוציאו לזכרו את התקליט “שירים לדני” וכל שנה ביוני מתקיים ערב שירה ב”מערת דני” בבית גוברין.
